זוהר נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.בפני תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקשה התובעת – מנויה של חברת "פרטנר תקשורת בע"מ" – לחייב את הנתבעת – חברת "פרטנר תקשורת בע"מ" – לפצותה בסך של 20,000 ₪, לאחר שהודעות קוליות שהיו שמורות לטענתה בתא הקולי שלה נמחקו ללא הסכמתה, ולאחר שלטענתה גם הוציאה הנתבעת דיבתה.

2.התובעת, קרוליין זוהר, הינה כאמור מנויה של הנתבעת.

כפי העולה מכתב התביעה, נתקלה התובעת בבעיות בתפעול הפלאפון שלה, כאשר ניסתה לשלוח הודעות מולטימדיה ולא הצליחה. משכך פנתה פעמיים למרכזי השירות של הנתבעת, במהלך חודש דצמבר 2009, שם בוצעו במכשיר פעולות שונות – לטענתה שלא בידיעתה ושלא בהסכמתה – שבסיומן נמחקו מספר הודעות קוליות שהיו חשובות עבורה, ואשר מחיקתן גרמה לה לעוגמת נפש.

3.עוד טוענת התובעת כי פניותיה למוקד פניות הציבור נענתה בתשובה כי הפעולות שבוצעו במכשיר הפלאפון שלה היו על דעתה ואף בהתאם להנחיותיה, מה שאינו נכון ואשר מגיע כדי הוצאת דיבתה על ידי נציג קשרי לקוחות עימו עמדה בקשר.

4.נוכח המתואר ובשל עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה כתוצאת מחיקת ההודעות, וזאת בשל אובדן אמון בקשר הזוגי אותו ניהלה, אשר גרם לניתוקו – מבקשת התובעת לפצותה בסך כולל של 20,000 ₪.

5.מנגד ובהתאם לכתב ההגנה מטעמה, טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף משום היותה קנטרנית וטורדנית, ולאחר שהוגשה בחוסר תום לב. כך כיוון שהתובעת לא ציינה כי שימשה בעבר כעובדת של הנתבעת וכי במסגרת עבודתה רכשה ידע טכני, שבגינו דרשה מנציגי השירות לבצע פעולות במכשיר הפלאפון שלה, תוך שידעה את ההשלכות של הפעולות אותן ביקשה לבצע. כך גם כיוון שהתובעת לא הצביעה על כל נזק שנגרם לה, כלל לא הוכיחה קיומן של ההודעות העומדות בבסיס התביעה, מה שלא מנע ממנה להעמיד את תביעתה על סכום מופרז של 20,000 ₪, מבלי שפירטה כיצד הגיעה לסכום זה ומבלי שהוכיחה את נזקיה הנטענים (והמוכחשים).

6.לגופו של עניין נטען כי התובעת אמנם פנתה לנתבעת בתלונה על קשיים במשלוח הודעות מולטימדיה, וכי הגיעה בשל כך למרכז שירות. בהמשך ביקשה מנציג השירות לבצע פעולה הקרויה "השהייה", תוך שהיא מציגה את עצמה כעובדת בחברה סלולארית. בהתאם נטען כי התובעת, בנסיבותיה, הייתה מודעת להשלכותיה של הפעולה המבוקשת – איפוס המכשיר לזמן קצר – וכי משכך אין לה אלא להלין על עצמה.

7.בתוך כך נטען כי גם אם ייקבע שהנתבעת אחראית למחיקת ההודעות (שקיומן לא הוכח), הרי שלתובעת רשלנות תורמת בשיעור 100%. כך גם בשל המתואר לעיל (בקשתה לבצע את הפעולות והבנתה בדבר השלכתן על התכנים השמורים במכשיר), וכך גם כיוון שכחלק מהסכם ההתקשרות בין התובעת לנתבעת, הובהר לתובעת – תחת "תנאי ההתקשרות" בהסכם ההצטרפות – כי כדי להימנע מאובדן מידע במקרה של תקלה או של אובדן מכשיר, עליה לבצע גיבויים לתכנים המאוחסנים במכשירה, וכי כך עליה לעשות אף בכל מקרה של מסירת המכשיר לבדיקה או לתיקון. משלא עשתה כן, וביתר שאת נוכח היותה עובדת החברה בעבר, ונוכח חשיבותן הנטענת של ההודעות, הרי שהאשם התורם המונח לפתחה הינו האשם המלא.

8.כך או כך הודגש והובהר כי לנתבעת אין כל קשר לסכסוך הנטען בין התובעת ובן זוגה, ומאליו יובן כי אין לה כל אחריות בקשר לסכסוך הנזכר.

ראיות הצדדים

9.מהלך הדיון בפני, חזרו התובעת ונציגת הנתבעת על תמצית האמור בכתבי הטענות, ושבו והפנו לנספחים שצורפו אליהם.

10.התובעת הדגישה את החשיבות הרבה שייחסה להודעות הקוליות ששמרה בתא הקולי, ואת העובדה כי אלו נמחקו ללא ידיעתה וללא שאישרה לנציגי השירות לעשות כן. לדבריה, כל שביקשה לעשות היה להחליף את כרטיס ה-sim, ולא יותר. יתרה מזאת, אם הייתה יודעת שבכוונת הנציגים לבצע פעולות אחרות, הייתה מגבה את ההודעות. לדבריה נעשו פעולות שונות בשני ביקוריה במרכזי השירות בנצרת ובכרמיאל, כאשר באחרון ולאחר ששאלה תוך כדי הבדיקה אם ההודעות נשמרות, הבינה מנציגת השירות כי "הכל הלך" (עמ' 1 לפרוטוקול).

11.התובעת הוסיפה וטענה כי בשל מחיקת ההודעות נהרס הקשר בינה ובין בן זוגה, לאחר שלא הצליחה להוכיח לו כי בחורה מסויימת איימה עליה וניסתה לסכסך ביניהם. להוכחת האמור הגישה פלט שיחות (ת/1) אשר מלמד לדבריה על קבלת ההודעות ועל כך שהתקשרה לתא הקולי של עצמה, הן מהמכשיר שלה והן ממכשיר אחר. בהקשר זה הדגישה התובעת כי כיוון שהיא יודעת שהודעות נמחקות תוך פרק זמן מסויים, הקפידה להאזין להן אחת לשבוע, כדי שלא ימחקו.

12.לבסוף טענה כי העובדה שהנתבעת ונציגיה טוענים כי היא אשמה, יש משום הוצאת דיבה.

13.נציגת הנתבעת חזרה אף היא על האמור בכתב ההגנה, לרבות העובדה כי התובעת עבדה אצל הנתבעת ובתוך כך רכשה ידע טכני רלוונטי; העובדה כי ידעה מה השלכת הפעולות שבוצעו במכשיר; והעובדה שאם הייתה התובעת מודעת הן לחשיבותן של ההודעות והן לעובדה כי הן יכולות להימחק – מחוסר "שימוש", למשל – צריכה הייתה לגבותן.

עוד הוסיפה כי הפעולות שבוצעו במכשיר בוצעו לבקשת התובעת, וכי נציג השירות הסביר לה את ההשלכות. כמו כן ציינה כי בשני ביקוריה של התובעת במרכזי השירות בוצעו אותן הפעולות.

14.מר חנן משורין ציין בפתח עדותו בפני כי עבד בתקופה הרלוונטית אצל הנתבעת וכי הוא היה הנציג אליו הגיעה התובעת כבר בחודש ספטמבר. לדבריו ניסה לפתור את התקלה יחד עם התובעת, שלב אחר שלב, בידיעתה ובהסכמתה, והבעיה נפתרה לאחר שבוצע איפוס לקו. עוד ציין כי שיתף את התובעת בכל פעולותיו לאחר שהתרשם כי היא מכירה את המטריה וכי עבדה במוקד הטכני של הנתבעת. העד הוסיף עוד כי התובעת הגיעה אליו בשנית בדצמבר, עם אותה תקלה, וכי ביצע את אותן הפעולות שביצע בפעם הראשונה, כך שהתובעת הייתה מודעת לכל פעולותיו, לרבות איפוס הקו.

15.בשלב זה ביקשה התובעת להוסיף כי מעולם לא עבדה במוקד הטכני של הנתבעת אלא במוקד אחר, וכי במסגרת עבודתה זו מעולם לא התעסקה בתקלות של איפוס תא קולי. עוד הוסיפה כי פנתה למרכז שירות שלוש פעמים ולא פעמיים; כי בפעם הראשונה – בספטמבר – הוחלף לה כרטיס ה-sim; כי בפניותיה בדצמבר הופנתה למרכז שירות, ולא הייתה צריכה לנחש שעליה לגבות את התכנים בפלאפון שלה; וכי בשיחה עם נציג לקוחות נאמר לה שהייתה צריכה לדעת מראש אלו פעולות יבוצעו במכשיר, וכי זו אשמתה שלא גיבתה אותו. בסיום הוסיפה כי בפעם השלישית הייתה במרכז השירות בכרמיאל, שם הסבירו לה את כל מה שעשו, וגם שם ביצעו את אותן הפעולות.